קראטה, תולדות, השפעה, ושאר הרכיליות.

אם ישנה טעות אפשר לתקן אותי, אחרי הכל המדיה חופשית לחיפוש וחקר לכולם.

קראטה , מילה שהומצאה ביפן כדי לייחד שם לאומנות לחימה יפנית.

ההתחלה הייתה בכלל באוקינאוה, אחד מתוך שרשרת איי ריו-קיו שנמצאים בקרבת יפן.

וההתחלה של ההתחלה הייתה השפעה של אומנות לחימה סינית שהגיעה לאוקינאוה

לשם דיוק נאמר שהאחראי על אומנות הלחימה הסינית בזמנו הוא בכלל נזיר הודי שפיתח אותה לצרכים כלשהם יחד עם סוגי מדיטציות ורוחניות.

יפן הייתה עם די אכזרי בתקופה ההיא ודאגה לרדוף עמים שונים, בעקר את הסינים. כך גם השתלטו על איי ריו-קיו, ואוקינאוה נעלמה כמי שהייתה זאת שהביאה את אומנות הלחימה שמשתמשים בה כיום ביפן, וקראטה הפך שם נרדף לאומה היפנית, רק בשנים האחרונות אפשר לדעת קצת אמת בגלל המידע הרב שנמצא ברשת.

הסינים שהיו אנשים קטני מימד ( יש שמועה שאומרת שבצפון הם גדולים יותר מהדרום) ניסו להגן על עצמם וכך עם הזמן ולא פחות חשוב החכמה יצרו אמנות של יד ריקה. 

ההשפעה של הקאטות היפניות הם השפעה ישירה של תבניות סיניות או תנועות משולבות סיניות, זאת אומרת הם לקחו את הרעיון של תבנית (בסינית לא היה שם למילה קאטה) קראו לה בשם שייחד אותה בהתאם. ישנה לפחות קאטה אחת שאני יודע שמקורה סינית ונשארה כמו שהיא באומנות הלחימה האוקינאוית.

בגלל שהקראטה היה מושפע אז, המטרה שלו הייתה לא שונה ממטרת האומנות הסינית. כמו גם לראווה והנאה. 

עם הזמן החלו גישות שונות שיצרו שיטות שונות וזרמים שונים החלו לצוץ, אני לא ירחיב מה היה לפני מה, ומה השפיע על מה או מי השפיע על מי, כי זאת היסטוריה ארוכה.

הזרם החזק הראשון היה השוטוקאן והשני קצת אחריו קיוקושין. 

השוטוקאן היה שמרני  ואילו השני היה תוקפני יותר, וזאת אולי משום המייסד העצבני שלה לפי הבנתי.

מאלו התפתחו המון שיטות עם שמות שונים תוך כדי שתלמידים למורים מוכרים ואיכותיים (ניקח לדוגמה את אויימה (קיוקושין)) רצו לשנות גישה ולפתח דבר שהיה נראה כטעות בשיטה אך לא הייתה אפשרות משום שהם יושבים תחת מאסטר ממציא השיטה.

נדלג קצת ונגיע לזה שהקראטה היה "הדבר" בתחום, ללא עוררין. אם זאת האומנות הסינית שהגיעה ליפן דרך אוקינאוה הגיע גם למקומות שונים.

בשנות השישים, כאתגר והתגרות, התאילנדים דיברו על איזו שהיא אומנות שיכולה לגבור על האומנות היפנית. מי שקפץ על האתגר היה אויימה שאמר אין סיכוי.

התאילנדים אז כמו היום, מתמודדים רק איפה שנוח להם (ככה חושב מי שמרגיש שהוא מפסידן) תחת התנאים שלהם, הזמינו את היפנים לקרב כדי להראות להם מה זאת אומנות לחימה ומי הוא החזק יותר. היפנים נענו (ככה חושב אדם עם רוח לחימה), אויימה שלח למיטב ידיעתי אלה היו ארבע מתמודדים אבל שמעתי גם על שלוש. אויימה הסביר למתמודדים שלו שאם הם מפסידים, עדיף להם שישארו שם. ושלח את ארבעת התלמידים החזקים שלו.

את כלל הקרבות ניצחו היפנים, כך בעצם נוצר אצלי הבילבול אם זה ארבעה או שלושה קרבות. אם זה שלושה אז 2-1 ליפן, אם ארבעה הבנתי שהיו שתי ניצחונות לכל מדינה, בכל מקרה האירוע כולו יצר זעזוע עמוק בקרב היפנים והרהור הביטחון שכן עד אז הם חשבו כבלתי מנוצחים. המתמודדים היפנים הודו שזה היה קשה וסבלו הרבה ממה שציפו וזה פתח בפניהם עולם חדש של צורת לחימה. שניים מהתלמידים של אויימה באמת נשארו בתאילנד והחלו להתאמן באגרוף תאילנדי, אחד אחר ראה בקיוקושין של אויימה לוקה בחסר ויצר שיטה חדשה.

לאחר מכן נערכו עוד קרבות פה ושם בין התאילנדים ליפנים, לימים אחד הלוחמים היפנים עשה חייל באגרוף תאילנדי.

נמשיך טיפה הלאה ונגיע לשילוב של הקיוקושין והאגרוף התאילנדי שיצר בעקבות אותה תקופה, את הקיבוקס. משם זה כבר היסטוריה.

הקיקבוקס הפך לענף מספר אחד בשנים שלאחר מכן משום שהיה פתוח לכולם מכל אומנות או שיטה כמובן תחת כללים של זירה.

הקראטה המסורתי נשאר כמו שהוא, והפך גם לספורט אולימפי ותחרותי לרבות פול קונטקט קיוקושין שבאמת הכניס המון צבע לתחרויות וממנו יצאו לוחמים אדירים שהחזירו את הקראטה (הרעיון לקיקבוקס) לזירת הקיקבוקס.

פחות או יותר, ללא מדי כניסה לפרטים כי אז זה לא היה נגמר כאן, הזכיר שי (פורום נינג'וטסו) את הרעיון של מהי גישה ושיטה, זה המקרה הכי קלאסי שיש. וטוב שיש.

מקווה שיש תיקונים, כך נוכל ללמוד את הנושא יותר טוב.