fbpx
התחבר בקליק

האינסטגרם שלנו

תסכולים באימוני לחימה

בחודש האחרון פנו אליי מספר תלמידים, כל אחד באופן אישי, ושיתפו אותי בתסכולים שלהם לגבי ההתקדמות שלהם בג'יוג'יטסו.
כל אחד ברמה אחרת ובשלב אחר במסע הג'יוג'יטסו שלו.
כולם זקוקים לעידוד והכוונה.

הגעתי למסקנה שעל כל אחד שפונה אלי בפרטי ומשתף אותי בתסכולים שלו, יש עוד חמשה ששומרים בבטן ומתוסכלים בשקט.
החלטתי לכתוב לכל התלמידים שלי כמה מילים לגבי תסכולים בג'יוג'יטסו ברמות שונות, ממה הם נובעים, איך להתמודד איתם ואיך להתקדם על אף שמרגישים תקועים.
כל אחד בשלב אחר במסע, אבל לכולם יש תסכולים וכל אחד יכול לקחת משהו קטן לעצמו בשביל להתמודד עם התסכול שלו.

הטקסט שכתבתי היה משמעותי ונגע במספר תלמידים ועזר להם להתמודד עם התסכול הזה.
לכן החלטתי להעלות אותו, כדי לאפשר גם לתלמידי ג'יוג'יטסו אחרים לנסות ולהתמודד עם התסכולים האלה, כי אני יודע שלכולם זה קשה וכולנו צריכים להתמודד איתם וזקוקים לעזרה.
אני חושב שזה רלוונטי לכל אמן לחימה באשר הוא, וגם ספורטאים בכל מיני תחומים אחרים.
אפילו אסתכן ואומר שלכל תחום בחיים.
מקווה שלפחות למישהו אחד זה יעזור, ואני את שלי עשיתי.

תסכולים

זה טבעי להרגיש תסכול, כי ג'יוג'יטסו זה משהו שחשוב לכם, אתם משקיעים זמן, כסף ואף בריאות.
בשביל שבסופו של דבר, ליהנות מפירות הלמידה שלכם ולקבל איזשהו תוצר, שהוא הגרסה טובה יותר של עצמכם.

מהירות התקדמות

אני אגלה לכם סוד – אין אחד שמרוצה מהמהירות בה הוא מתקדם. אף אחד מכם.
לא משנה באיזו רמה או אפילו אם אתם מתאמנים חמש פעמים בשבוע, עוד פעמיים במקלט וצופים כל היום במשמרת בסרטוני יוטיוב – אתם לא מרוצים מהמהירות בה אתם מתקדמים.
כולכם תמיד הייתם רוצים להתקדם יותר ממה שאתם מתקדמים עכשיו. וזה טבעי.

מלבנה ועד שחורה

אני אגלה לכם עוד סוד – ג'יו ג'יטסו מתסכל בכל הרמות.
רק בחודש האחרון פנו אליי בפרטי אנשים שמתאמנים חודשים בודדים, לבנות מתקדמות, כחולות מתקדמות ולפני חודשיים גם חגורה סגולה ושיתפו אותי בתסכולים שלהם.
אגלה לכם עוד סוד, גם אני, ברמה שלי, חווה תסכולים מהג'יוג'יטסו.
גם בתור מורה לג'יוג'יטסו וגם בתור לוחם ג'יוג'יטסו.
ללבנות זה קשה.
הם אוכלים הכנעות מכולם והג'יוג'יטסו פשוט מבלבל ומסובך מדי בהתחלה.
כשהם כבר מרגישים שהם מבינים קצת מה העניין, מישהו שמתאמן חודשיים פחות מהם מצליח להכניע אותם. בכחולה יש את אחוז הפרישה הכי גבוה ברוב המועדונים.
כשאתם לבנה, התירוץ שלכם ללא להיות מספיק טובים (בראשכם) זה שאתם לבנה, ואתם עדיין מתחילים.
כשאתם כחולה, התירוץ הזה נגמר. ואין יותר מתסכל מזה שלבנה תופסת אותך כשאתה כחולה.
מה התירוץ עכשיו? מאוד מתסכל ויש הרבה תסכולים ברמה הזאת.
בסגולה יש תסכולים משלה, הרי זה נחשב כבר לדרגה שהיא מתקדמת, ראויה למדריך גם.
מתסכל כשכחולה תופס סגולה…
חומה זו כבר רמה שנושקת לשחורה, אתם צריכים להיות טובים וצריכים לדעת הכל טוב. אם אתם מתחילים להיתקע באיזה תרגול של טכניקה של בסיס, מה זה אומר?
ובשחורה… בשחורה נפתחת סדרה שלמה של תסכולים חדשים.
הרי אתם צריכים להיות הכי טובים במועדון עכשיו.
כולם צדים אתכם בספארינג כדי "להצליח לתפוס שחורה".
אף אחד לא עושה לכם הנחות ונגמרו לחלוטין התירוצים ללמה לא הצלחתם את מה שלא הצלחתם.
אתם אף פעם לא האנדרדוג בקרב.
וכשאתם נהיים מורים (בין אם זה שחורה או סגולה, לא משנה) יש רובד חדש ועמוק יותר של תסכולים.
בתור מורה, כל דגש קטן שאתם מראים, כל משפט שיוצא לכם מהפה, נפתחים לביקורת של מלא זוגות עיניים בשיעור.
חלקם בעלי שנים של ניסיון בתחומים אחרים וממועדונים אחרים של ג'יוג'יטסו או פשוט הרבה שנים על המזרון.
כל דגש שאתם נותנים נבחן ע"י מלא זוגות עיניים שוב ושוב ואתם צריכים לדעת לתת תשובה כשנשאלות שאלות שמעמידות את מה שאמרתם למבחן.

כמה שקשה ככה מספק

ג'יו ג'יטסו זה מתסכל וקשה. ועם כמה שהג'יוג'יטסו מתסכל, ככה הוא מתגמל ומספק, כשאתם מצליחים.
כי סיפוק אמיתי מגיע מקושי אמתי ועבודה קשה.
לנצח אליפות עולם לחגורות לבנות בני 60+, כשאתה שחורה בן 25, זה לא מתגמל.

הדרך לשחרור מהתסכול

עכשיו ששימחתי אתכם לגבי זה שהג'יוג'יטסו יהיה לכם מתסכל לאורך כל הדרך ושהמסע לשיפור העצמי אף פעם לא נגמר, אנסה לתת לכם כמה טיפים להתמודד עם זה, ואיך על אף התסכולים, להצליח להשתפר בכל זאת.

דבר ראשון, תהיו קצת יותר סלחניים כלפי עצמכם. כל אחד מתקדם בקצב שונה.
מבין בקצב שונה, עושה את הקשר בין הידע לתרגום הפיזי שלו בצורה שונה. דרגות אתלטיות שונות, אינטליגנציה גופנית-תנועתית שונה.

אל תשוו את עצמכם לאחרים.
אני יודע שזה קשה לא לעשות את זה.
כי בג'יוג'יטסו אנחנו אומדים את עצמנו בעזרת קרבות מול אנשים אחרים ולא ניתן אחרת.
אבל אתם צריכים לבדוק את עצמכם היום, מול מי שהייתם לפני שנה, חודש, שבוע. זה האומדן שלכם.
אני יודע שזה קשה, אבל זו הדרך.

לא כולם מתקדמים באותו הקצב

יש איזו סברה שאם אנשים מתחילים באותו התאריך הם יהיו זהים ברמה.
זה לא עובד ככה. אם אחד פספס אימון זה לא אומר שהשני יהיה טוב ממנו לעד.
כשאנחנו נתקלים במישהו מבחוץ ושואלים כמה זמן התאמן, אנחנו מנסים להבין איפה זה מציב אותנו.
שואלים אותנו כמה זמן אנחנו מתאמנים…
"אני על המזרון שנה אבל חודשיים הייתי פצוע והייתה תקופה שהתאמנתי פעם בשבוע אז לא נתתי הרבה עבודה אז נטו אני מתאמן חצי שנה" – כאילו שהתחשיב הזה שאני מתאמן חצי שנה בפועל הוא לגיטימציה עבור ההפסד מול הבחור שעכשיו עבדתי איתו, כי הוא מתאמן 8 חודשים נטו.
זה לא עובד ככה חברים. יש בחור שפעם הגיע אליי (שאגב, כבר לא מתאמן כי התסכולים היו גדולים מדי) ופשוט לא הצליח להבין איך עושים גלגול לפנים. הוא היה מגיע כל אימון ב7 וחצי והייתי מתרגל איתו בצד, במשך חודש שלם, גלגול לפנים. עד שהוא הצליח.
חלק מהאנשים פשוט רואים אנשים עושים גלגול לפנים, מנסים בפעם הראשונה בחיים שלהם ומצליחים. אני אפילו לא מסביר את הגלגול והם כבר מצליחים.
יש אדם שיכול לצפות בסרטון באינטרנט, ולהבין את הטכניקה ולשחזר את זה בספארינג בהתנגדות מלאה.
ויש אדם שיתרגל את הטכניקה הזאת 50 פעם באימון אחד ועוד 50 פעמים באימון אחר, ועדיין לא יצליח ליישם את זה בהתנגדות מלאה.
אנחנו בנויים אחרת.

קלישה

אתם מכירים את המשפט המפורסם של קונור:

"אין כאן שום כישרון, זוהי עבודה קשה, זה אובססיה. כישרון אינו קיים, כולנו שווים כבני אדם. היית יכול להיות כל אחד במידה והיית משקיע את הזמן. אתה תגיע לצמרת וזה הכל".

אני מקווה שכולם מבינים שזה פאקינג בולשיט, נכון?
זה נחמד לכתוב את זה באינסטוש שלך עם תמונה שלך שאתה שואג עם הזקן הג'ינג'י שלך, בזמן שכל הילדים הצעירים של אירלנד נושאים אליך עיניים.
זה מסר יפה שאומר שכל אחד יכול.
המסר יפה, המסר נותן מוטיבציה, אבל זה לא מסר נכון. לא כל אחד יכול. לא כל אחד יכול להכניע את אלכס (תלמיד שלי שזכה באליפות אירופה למאסטרס כחולות) אם הוא ירצה מספיק חזק ויאמין בעצמו מספיק.

המסר הזה, אם לא מבינים שהוא לא נכון, יכול להיות רעיל. כי בכל פעם שתיכשלו, אתם תאשימו את עצמכם. לא נתתי מעצמי מספיק. לא רציתי את זה מספיק. לא עבדתי מספיק קשה.
תהיו סלחניים כלפי עצמכם.
אני לא אומר לוותר ולא לשאוף להתקדם ולתרץ את חוסר ההתקדמות שלכם ב"אני פשוט לא מוכשר כמו האחרים".
אבל אני אומר, תקחו בפרופורציה את ההתקדמות שלכם ביחס לכמות הזמן שאתם יכולים להשקיע. זה לא רק זמן מזרון. ג'יוג'יטסו זה תזונה, זה כושר, זו שגרת שינה, זה mind set זה לייף סטייל.
לא כולם שם. המטרה של כולנו זה להיות הכי טובים שאנחנו יכולים, במסגרת הזמן שאנחנו יכולים להשקיע.
רובכם מגיעים בלחץ פעם בשבוע, נעים בין עבודות, תארים, משפחה וילדים לבין אימונים. קחו בפרופורציה.
תיהנו מהאימונים. אם אתם מגיעים בתסכול תמידי לאימון בגלל חוסר שביעות הרצון שלכם מעצמכם, אז או שאתם עושים משהו לא נכון, או שאתם לא צריכים להגיע.

לסיכום

עם כמה שאני אוהב ג'יוג'יטסו, אם הוא גורם לכם לצער יותר מאשר לשמחה וסיפוק, זה לא המקום שאתם צריכים להשקיע את הזמן שלכם בו. יכול להיות שזה לא שווה את זה. וזה אומר לכם מישהו שמתפרנס מלגרום לכם להגיע לאימונים.
התסכול הזה יוצר מעגל אין סופי של תסכול וחוסר מוטיבציה. אתם לא מגיעים לאימונים.
כשאתה מגיעים אתה מרגישים שאין התקדמות, אתם נהיים מתוסכלים.
התסכול מביא עמו חוסר מוטיבציה שמוריד לכם את החשק להגיע לאימון, אתם לא מגיעים לאימונים..
והמעגל לא נגמר.

אתם צריכים לבוא בלי חיוך לאימון (כי החיים הם חרא ומתסכלים) ולצאת מהאימון עם חיוך ענק, כי היה לכם כיף ולמדתם משהו שאתם אוהבים.
הנאה אמתית תבוא כשתתחילו להיות קצת יותר סלחניים כלפי עצמכם.
אז אתם תאפשרו לעצמכם ליהנות ולהתפתח בקצב שלכם, ולא להיות תמיד אחר מרדף של "כמה טוב הייתי יכול להיות" שמלווה בהלקאה עצמית ורגשות אשם, כי אתם לא שם.

טימור אוזלנר

טימור אוזלנר

מאמן ג'יו ג'יטסו ברזילאי

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

תגובה אחת

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן