תירוצים באימוני ג'יו ג'יטסו

טימור אוזלנר

ג'יו ג'יטסו, אומנות ה"שמים את האגו מחוץ למזרון".

זה נכון בהרבה מקרים ומובנים, אבל בחלק מהמקרים, זה לא יכול להיות רחוק מהאמת.

בכל גלגול ידידותי, יש את שיחת ה"לפני" וה"אחרי".

רוב השיחות האלה מורכבות משיתוף סיבות של למה אני עלול להפסיד או למה הפסדתי בקרב.

לפני הקרב, בזמן שאתם מחכים שהסיבוב יתחיל, זו ההזדמנות שלכם לשתף את מגוון התירוצים שבעקבותיהם אתם עלולים להפסיד הסיבוב.

תירוצים לפני סיבוב:

– "רק עכשיו חזרתי להתאמן אחרי שלא התאמנתי X חודשים. שכחתי הכול ואני בכלל לא בכושר "

– "בדיוק הייתי במכון היום והרמתי משקולות ואני גמור, אני בכלל לא יכול להשתמש באחיזות!"

– "אני עדיין מתאושש מאיזו מחלה אז אני עדיין סופר חלש!"

– "לא אכלתי כלום כל היום\לא ישנתי בכלל הלילה, אני גמור!"

– תירוץ פציעה. עכשיו זה אחד מורכב כי הרבה פעמים זו יכולה להיות סיבה מוצדקת לעבוד שונה בזמן ספארינג.
גם אני סוחב פציעה בגב מאז שאני זוכר את עצמי, ואני בד"כ משתדל לא להגיד כלום.
אם אני בתקופה רעה, אני אומר שהגב כואב אבל שיעבדו רגיל, מקסימום אני אכנע אם יקרה משהו.
אם המצב גרוע אז אני בד"כ עובד מלמטה ומתמקד בהגנה.

פציעה יכולה להיות סיבה לגיטימית, אבל זה הופך לתירוץ כשאתם אומרים "אני מתאושש מפציעה" ואז עובדים בכל הכוח כמו משוגעים ואם אתם מפסידים, אתם משתמשים בקלף הפציעה ואומרים "אה כן כאבה לי הכתף ולא יכולתי לדחוף איתה כל הקרב\לצאת מההכנעה". או חס וחלילה עוצרים את הקרב לפני שאתם דופקים כי ה"פציעה" כואבת מדי (דבר נוראי לעשות).

– "אני גמור מהסיבוב הקודם, עבדתי רוסי הגדול".

– "אצלנו במועדון לא עובדים על בריחי רגליים אז…." כלומר" "אם אתה מנצח אותי עם בריח רגל זה לא נחשב".

– "אני מתמקד ב־MMA/הגנה עצמית ולא בספורט…" כלומר: "אתה כנראה תנצח אותי עם הטכניקות הספורטיביות שלך אבל דע לך שאם זה היה קרב MMA או קרב רחוב אמיתי, התוצאה הייתה אחרת".

אל תעשו את זה. אל תפסידו לפני שהתחלתם את הסיבוב. פשוט תיכנעו.

תירוצים של אחרי סיבוב:

– "בואנה, אתה חזק!!!" – המחמאה הכי מעליבה והכי מפורסמת. בין השורות אתם אומרים "אתה לא טכני, סתם חזק, בגלל זה ניצחת". כי לאף אחד אין אומץ להגיד "אני לא טכני מספיק בשביל לנצח מישהו כמוך".

"ניסיתי לעבוד על דברים חדשים היום"

"נכנסתי בכוונה למצבים גרועים כי ניסיתי לעבוד על יציאות מהיכנעות"

– שיטת ה"מורה לפני כניעה" הידועה לשימצה. כשמישהו מרגיש שהוא לא יכול לצאת מההכנעה (בד"כ מול מישהו בדרגה נמוכה יותר) הוא "הופך למורה" ומתחיל להדריך את הבן אדם איך לסיים את ההכנעה "נכון" ואז דופק בלי התנגדות אחרי ש"עזר לו" ואומר "כן, בדיוק ככה" ואז ממשיכים את הקרב.

הוא חושב שהוא חמק מלהיכנע למישהו שהוא לא אמור להיכנע לו, אבל בפועל, אף אחד כבר לא קונה את זה יותר. זו שיטה מאוד מוכרת ורדודה.

אל תעשו את זה. אל תגנבו את הרגע שלהם.
תנו להם את ההרגשה הטובה של ההשתפרות, של ההתקדמות.
במיוחד כשזה מישהו שהייתם מכניעים על ימין ועל שמאל. אל תגזלו מהם את הניצחון הזה.

תתמקדו בתוצאות, לא בתירוצים.

לסיכום

נכון, אתם משקיעים הרבה בג'יו ג'יטסו וזה נורא כואב שמישהו שאתם אמורים להיות יותר טובים ממנו, תופס אתכם.
מה זה אומר עליכם כשאתם צועדים במקום ואנשים שהגיעו אחריכם הופכים להיות טובים מכם?
זה מתחיל לכרסם בתודעה שלכם וזה מאוד לא נעים.

אבל לתת תירוצים לא ישנה את האמת, כל התירוצים האלה הם שקרים.

אחת הסיבות שחשבתי לכתוב את הטקסט הזה היא שאני לא קדוש, לצערי ב־18 שנה של ג'יו ג'יטסו כנראה השתמשתי בכל התירוצים האלה בשלב מסוים. כדי להקשות עליי להשתמש בתירוצים האלה, אני רציתי להעלות את זה לדיון כדי שאם ארצה להשתמש בתירוץ, תמיד אזכר שכתבתי את זה ולא ארצה להתבזות בפני ובפני התלמידים שלי.

כולנו עושים את זה וכולנו צריכים להתעלות על עצמנו ולהפסיק להשתמש בתירוצים.

תצאו מאווירה של נתינת תירוצים. פשוט תנסו להשתפר, לאף אחד לא אכפת אם דפקתם. המטרה שלכם זה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמכם, לא להשוות את עצמכם לחבריכם למזרון.