fbpx
התחבר בקליק

האינסטגרם שלנו

תחרויות – הסיפור האישי שלי

שלום קוראים יקרים, שמי גור נדזבצקי ואני מתאמן בנגינטה מאז 2007.
במאמר הזה אני רוצה לספר את החוויה שלי דווקא מהצד התחרותי של הנגינטה.
ראשית אני חייב להודות – אני אוהב תחרויות.
ההתרגשות והציפייה לקרב מדרבנת אותי להתמיד באימונים ולהעלות את רמת היכולות שלי.

הקדמה למי שלא מכיר

אם אתם לא יודעים מה זה נגינטה – קראו במאמר כאן.

ואם אתם רוצים להבין יותר את הפן הטכני – קראו את המאמר הזה.

המבחן האולטימטיבי

בעבר המבחן האולטימטיבי של לוחם הנגינטה (או כל לוחם אחר למעשה) היה בשדה הקרב.
אם הוא היה חוזר חי ממספר רב של קרבות אז כנראה שהוא ידע מה הוא עושה והיה אפשר ללמוד ממנו.
לכן כל השיטות המסורתיות של האומנויות לחימה של יפן מאדירות את מייסדיהן ומתארות אותם כלוחמים מהוללים – כי הנצחה זו למעשה מעניקה גושפנקא לאיכות התכנים של השיטה.

עם זאת בעולם המודרני כבר אין לנו אפשרות לבחון את איכות היכולות שלנו בקרבות אמתיים.
איש לא יוצא למלחמה עם חרב או נגינטה.
אם כן אופן בחינת היכולת שלנו בשימוש של כלי הנשק הארכאיים הללו נשאר בתוך מסגרת השיטה.
בנגינטה קיימות מספר קטגוריות של אימון לחימה (בשריון).

קטגוריות לחימה של נגינטה

היקיטאטה גייקו

המוטודאצ'י (המורה – המוביל) מייצר פתיחות ברורות עבור האוצ'ידאצ'י (התלמיד – המובל).
על האוצ'ידאצ'י לפגוע בצורה נכונה ומדוייקת, תוך שמירה על טכניקה נכונה ועל תזמון נכון.

קאקארי גייקו

התרגיל הזה דומה מאוד להיקיטאטה גייקו. ההבדל הוא שהמוטודאצ'י (המורה) מבצע פתיחות קטנות יותר ואילו תפקידו של האוצ'ידאצ'י (התלמיד) הוא לא רק לזהות את הפתיחות של המוטודאצ'י אלא גם להפגין שליטה בהסטות, רצף של מכות ולמעשה ליזום את ההתקפות בעצמו, ללא המתנה לפתיחה של המוטודאצ'י.

ג'י גייקו

קרב פתוח ללא ניקוד. שני המתרגלים מנסים לפגוע כמה שיותר תוך שמירה על טכניקה נכונה ודיוק.

שיאיי

לחימה עם ניקוד. אורך השיאיי הוא 3 דקות. הראשון שזוכה בשתי נקודות מנצח.

שיאיי באליפות

-ה-קרב. פתאום יש משמעות אדירה לתוצאת הקרב.
נניח אליפות העולם בנגינטה, היא מתקיימת פעם ב-4 שנים.
הנציגים של המדינות מתאמנים חודשים ואף שנים.
משלמים אלפי שקלים על טיסה, הרשמה ושהות במקום.
כל זה – בשביל 3 דקות של קרב.
מי שמנצח עולה לקרב הבא. עוד 3 דקות. ואז עוד קרב. ועוד.

כל החוויה הזו גורמת ללא מעט לחץ. ולרוב הלוחמים יש נטייה להילחם פחות טוב תחת לחץ זה. עניין ידוע בנגינטה הוא שלרוב הלוחמים הקרב הראשון הוא גם הגרוע ביותר, כי אף אחד לא רוצה להפסיד על ההתחלה.

התחרויות שלי

התחרות הראשונה שלי התקיימה ב2009 בהולנד. באותו הזמן הייתי המתאמן היחיד בנגינטה בישראל.
טסתי למספר סמינרים באירופה אבל עיקר האימון שלי היה לבד, בפארק לא רחוק מהבית.
אבל ככל הנראה עשיתי משהו נכון כי באותה התחרות לקחתי מקום שני (קטגוריית מתחת לדרגות דאן "חגורה שחורה").

התחרות השנייה והשלישית שלי היו בסמינרים בינלאומיים של פדרציית הניגנטה הבינלאומית.
ב-2013 לקחתי מקום ראשון בתחרות בסיאטל (דרגות נמוכות) וב-2014 מקום ראשון בתחרות בהולנד (עדיין דרגות נמוכות).

ב-2016 השתתפתי בפעם הראשונה ב"תחרות הפתוחה" של כלל אירופה.
מדובר במעין תת קטגוריה באליפות אירופה, בה משתתפים לוחמים של דאן 3 ומטה שלא לקחו מקום ראשון, שני או שלישי באף קטגוריה באליפות אירופה עצמה, שהתקיימה יום קודם לתחרות הפתוחה.

פעם ראשונה שישראל יוצגה בתחרות זו – ושוב לקחתי מקום ראשון.

ב-2018 חזרתי על עצמי ושוב לקחתי מקום ראשון בתחרות הפתוחה.

חשוב לומר שאף על פי שנראה שאני מצטיין בקרבות, חשוב להבין שמדובר בתחרויות משניות בחשיבותן.
אני עדיין רחוק מלהיות לוחם משמעותי בעולם הנגינטה.

עם זאת, מאחר ואני מתאמן רוב הזמן ללא מורה קבוע (מאחר ואני המתאמן הבכיר בארץ) נראה שהאימונים שאני מבצע מביאות אותי לתוצאות הרצויות.

במאמר הבא אני אתאר כיצד אני מתכונן לאליפות העולם הקרובה (תחילת יולי 2019, גרמניה).

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן