fbpx
התחבר בקליק

האינסטגרם שלנו

תגובה ללא מחשבה

לפני שני קייצים בערך, אחד מחברי הדוג'ו הבכירים הותקף על ידי מישהו על לא עוול בכפו.
לא שזה העניין שלשמו התכנסו כאן היום, אבל יצא שלפני שאותו אדם הצליח לומר "ג'ק רובינזון" הוא מצא את עצמו מתעופף באוויר ושנייה לאחר מכן שכוב על הגב מרותק לרצפה ומתחרט על היוזמה הנואלת.

שוחחתי לא מעט עם התלמיד על אותה תקרית.
מעבר לצער שזה עורר בו, כמצופה מתלמיד אייקידו, אחד הדברים שהוא אמר שזכורים לי יותר מכל יצר פרטי השיחה היה: "לא ממש חשבתי שאני הולך לבצע טכניקה. לא חשבתי בכלל… פשוט זזתי.

החלק הזה של "לא חשבתי" נשאר לי לא מעט בראש.
איך ברגעי האמת, אין ממש מקום לחשוב על מה קורה, איך אוחזים אותי כעת ואיך אני צריך לאחוז את התוקף. אין ממש זמן לדברים האלה, צריך פשוט לפעול, או יותר נכון, לתת לגוף לעשות את מה שהוא יודע לעשות.

בלי מחשבה

יש עוד פעולה שאנחנו עושים אותה כמעט בלי לחשוב, דיבור.
רוב הפעמים אני לא חושב על מה אומר ואיך אומר אותו.
דיבור זו פעולה שיוצאת באופן טבעי ואפילו לעתים מעצבת את המחשבה איך שהיא יוצאת.
אנחנו כל כך מתורגלים בפעולה של להוציא צלילים בעלי משמעות מחלל הפה, שרוב הפעמים, אנחנו כלל לא חושבים איך נאמר או לפעמים על מה נאמר, זה פשוט יוצא לנו באופן טבעי.

כך גם צריכות להיות הטכניקות שאנו לומדים באמנויות לחימה.
הן צריכות לצאת כמו אינסטינקט, כמו שפה, בלי מחשבה.
כאילו הגוף כבר יודע בעל פה מה הוא צריך לעשות בלי לחשוב על התנסחות וכללי תחביר למיניהם.
כדי להשיג את המצב הזה, ישנה רק דרך אחת להבנתי הצנועה: לעשות זאת שוב ושוב ושוב.
לבצע אלף אלפי פעמים את אותה טכניקה, עד שהיא כבר לא נמצאת בזיכרון של הראש אלא בזיכרון השרירי ועמוק מזה. כמו דיבור. כמו הליכה. כמו נשימה. כמו טבע שני.

אחד המושגים הנפוצים ביותר באמנויות לחימה יפניות (או באמניות יפניות מסורתיות בכלל) הוא ה-מוּ –שין (無心).
בעברית מתרגמים את המושג ל"אין תודעה".
ברוב הפעמים שאני נתקל במושג מדברים על המהות המדיטטיבית שבו, כיצד בעזרתן של דיסיפלינות מסוימות ניתן להגיע למצב של ריק מחשבתי, למצב בו המוח נקי ממחשבות היומיום ויש אך ורק נוכחות טהורה, פסגת התרגול הרוחני באשר הוא.

אבל, אחרי סיפור כזה ולא מעט סיפורים דומים שזכיתי לשמוע לאורך השנים.
אני חושב שגם כאן יש סוג של מו-שין – מצב שאין בו מחשבה על מה תעשה ואיך תעשה, אלא פשוט עשייה צרופה, תנועה ספונטנית מלאת תבונה וניסיון.
זה משהו שאינו שמור ליחידי סגולה, ממש לא.
כל אחד מאתנו יוכל להשיג את המצב התודעתי הזה, לו רק יתאמן מספיק.

לסיכום

מה שאני מאוד אוהב ברוחניות היפנית היא שהיא כל כך יומיומית, פרקטית ונגישה.
יש בה משהו צנוע ותכליתי בלי לגלגל את העיניים ולדבר עם מלאכים.
המו-שין גורס כי אם תעשה מספיק, אתה תשיג אותו.

נקנח בשיח זן עתיק שבין מורה לתלמיד.
תלמיד הזן ניגש למורו ומטיבו ואומר לו כך: מאסטר, נראה לי שהבנתי (שם קוד להתעוררות)…
המורה משיב: וואללה? יופי! עכשיו לך לשטוף כלים.

איתמר זדוף

איתמר זדוף

בעלים של וואדוקאן דוג'ו

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן