סיפורו של מתאגרף – פימה ליפמנוביץ

הרחק בחלק הצפוני מזרחי של סיביר,ביער מושלג מול גזע עץ ליבנה,עמד נער בן שמונה.
הוא כבר פה כמה שנים. לא זוכר כמה. ראה את אבא בפעם האחרונה כשנילקח לחקירות על ידי סובייטים, עוד כשהוא בלטויה. אחרכך אבא מת והוא, הילד, הגיע לסיביר עם אמא. ירדו מן הרכבת, היא גוררת רגליה בקושי רב, סובלת מטרובבוזה ברגל.
הוא פעוט, רועד כעלה נידף, לא הביאו לו בגדים חמים.
אמו חובקת אותו בזרועותיה,כדי לחחם אותו מעט: הנה ,הסתיים המסע,היא אומרת לו ניקבל בית, אני ארוויח מעבודות תפירה, אתה תגדל אחר כך ניראה.

וכך היה. אמא תפרה תפרה בגדים לאיכרים בסביבה והוא יצא למחנה ,עזר לטבח ,קצת ניקה, למד לקלף תפוחי אדמה, וזכה בתמורה לצלחת מרק ולשאריות של לחם, גם כדי להביא לאמא.
יום אחד חזר הביתה וראה שביקתה ריקה מחפצים. אפילו מכונת תפירה של אמא לקחו.ואילו אמא היתה מונחת על ריצפה, מכוסה בסדין ישן. מתה הובילו אותה לקבורה.אמרו לו להסיר את הכובע. וגם אמרו לו שיהיה חזק. שלא יבכה. והוא לא חשב לבכות.
ובזמן שהורדה גופתה אל הבור שניפער באדמה הקפואה הבחין שלא הרחק משם קוברים את אחד המפקדים של מחנה.
בתוך ארון קברו אותו.

הטבח של המחנה בא לקחת אותו אליו. היה יהודי וריחם על יתום. מהיום כך אמר לילד,אתה הבן שלי אני נותן לך את השם ושם המשפחה שלי כך אשמור עליך שלא יקחו אותך לבית יתומים כי שם הרבה יותר גרוע.
אותו לילה ,רק נירדם הטבח ,מיהר הנער למקום קבורתו של מפקד.
באור הלבנה חפר בשלג. הדדמה לא הספיקה לקפוא. גם את הארון ניתן היה לפתוח המפקד היה קבור במגפיו.
מגפי עור טובים, כמעט חדשים. הנער תלש את מגפיו,סגר את הארון,שוב כיסה את הארון בעפר מעורב בשלג והסתלק.
שלג רב ירד אותו לילה וטישטש עקבות. ביניתיים צרר את המגפיים בכמה סמרטוטים, מיהר למקום מסתור וקבר את הצרור. עוד יהיו שווים משהו ,בבוא היום, כשיחליט לברוח מפה.

הטבח משתעל כל הזמן: "לא אוכל לשמור עליך זמן רב, בני, הוא אמר."אתה מוכרח ללמוד להסתדר לבד."
הנער למד לחטוב עצים להסקה,לתנור הבישול הוא עדיים קטן אך אחיזתו בגרזן איתנה והוא לומד לחתוב במהירות.
הטבח רואה שהנער חסון ."טוב, טוב, אומר הטבח."כשירצו לשלוח אותך מפה תגיד להם שאתה כבר יכול לעבוד ביער, לחטוב עצים למשלוח. הם יראו איך אתה עובד ויחזיקו אותך פה. בינתיים אתה מוכרח גם ללמוד לשמור על עצמך.אתה ז"יד{יהודי} והם יזכירו לך את זה. גם יתנכלו לך. למד את עצמך איגרוף. הטבח לקח את הנער ליער ונותן לו שעור איגרוף ראשון.
עטוף את כפות ידיים בשכבות -שכבות של סמרטוטים, שלג ועוד סמרטוטים, והקשיו לציפור הנקר.
שלש נקירות קצביות ומהירות כל פעם .
בשבילך-כל שלוש נקירות הן שלש חבטות על גזע העץ. שמור על הקצב ותן לרגליים לחולל תחתיך בקלות. ותוציא את כעסיך דרך האיגרופים".
זהו חלק ראשון מסיפורו של פימה במחנה עבודה בסיביר. הוא ישב שם 10 שנים עד גיל 20.

למחרת נטל הנער סמרטוטים לחבישת ידיים ופנה ללכת. הטבח ליקט את הקליפות של תפוחי אדמה ונתן לנער:
"תקבור את הקליפות ,שם, באדמה, באביב כבר יהיה לך מה לאכול. תמיד תשמור על הקליפות החדשות כדי שיהיה לך עוד משהו לאכול."
היום כבר שתל את הקליפות והוא מביט סביבו בשביעות רצון: בתוך מעילו הוא מצפין רוגתקה. גם בשר טרי יהי לו היום. סנאי קטן נח לו על ענף של עץ. הנער מצמיד אבן לרצועת הרוגטקה, הישר לעינו של סנאי, יורה ,הסנאי צונח מטה, על השלג ומת.
הנער פושט את עורו של הסנאי וקובר את הפרווה עמוק באדמה הקרה.

אסור לצוד סנאים צעירים ביער, אוי למי שניתפס. אבל הוא הצליח להגניב את בשר הסנאי ,והערב הטבח יבשל לו מרק בשר.
עדיף להסתכן מאשר להיות חולה ,אמר לו טבח. אסור לך לחלות בפודגרה בגלל מחסור בחלבון. הוא גם לא יחלה בדיזנטיריה, כמו אלה שמחטטים באשפה של המחנה, ששותים מים חמים עם זנבות וראשי דגים שהרקיבו.
הוא חזק. הוא יודע, כי בשבוע הקודם, כשאכלו נבלה של הסוס המשא הזקן, היה בין אלה שלא חלו בדיזנטריה.
אבל הוא יודע שהוא מוכרח לאכול בשר טרי, ואם אפשר, לעתים קרובות. עוד יברר היכן לחפור שוחות כדי להציב מלכודות גם לצבאים הדוהרים ביער. וצריך לזכור: עוד מעט יגיע האביב,הקרח על הנהר יימס ,המים יעלו על גדויהם ובשפת הנהר יתרבו דגיגים.
עוד בשר טרי.

עכשיו הוא מתחיל להתאמן. עוטף כל כף יד בסמרטוטים, מרפד בשלג ואז מלפף בסמרטוט נוסף,מרקד על רגליו כדי להתחמם ואז מטה אוזן ומקשיב: טיק-טיק-טיקקק, הוא שומע את ניקרות הנקר. הנער חובט בקצב ובתיאום מושלם. שוב מתקתקת הניקרה ושוב חובט הנער. שוב ושוב , החבטות מתעצמות,הגזע ניכפף לאחור. חוץ מהטבח -איש עדיין אינו יודע איזה כוח הוא אוצר בידיו. יום אחד ,רק יעז מישהו לדבר בגנות הז"דים: עם בוקר יראו אותו תלוי על גדר המחנה עם מגבת הרחצה הפרטית שלו. הוא ילמד אותם מי הם זיידים{יהודים} .אחר כך הוא ברח ,והצטרף לצבא אדום. בצבא היה אלוף איגרוף! איש לא עמד בפני אגרופי הברזל שלו.
כשהשתחרר מן הצבא הוא עלה לארץ ישראל. הוא היה מוכרח, כך הבטיח לאמא וכך עשה.

זה חברים ממש בקצרה על פימה ליפמנוביץ, מתאגרף, מאמן אולימפי.{מתאגרף יעקוב שמואל לקח מקום 5 בסיאול קוריאה.}
פימה בנה עשרות מתאגרפים אלופי ישראל.

 

יהי זיכרו ברוך!
נכתב על ידי שלמה ניאזוב

יעקב דסקלו

יעקב דסקלו

מאמן איגרוף קלאסי

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן