fbpx
התחבר בקליק

האינסטגרם שלנו

להיות באפס

לפני חודש בדיוק חזרתי מחודש אימונים אינטנסיביים מאוד ביפן – בהומבו דוג'ו.
הדוג'ו המרכזי של בית-הספר שלנו, הבוג'ינקאן וכן בוג'ואים נוספים.
התאמנתי ולמדתי בעיקר אצל טאנקה סנסיי וכן אצל פורוטה סנסיי, סקסאי סנסיי ופיט ריינולדס סנסיי וכמובן אצל הסוקה – ראש בית-הספר – האצומי סנסיי.
האימונים אצל המורים הנפלאים הללו הקפיצו אותי מדרגות רבות בהבנת המסתורין של עבודת האצומי סנסיי ובעלייה על דרך הבנת המושג "להיות באפס", בו מרבה להשתמש האצומי סנסיי בשנים האחרונות.
במאמר זה אנסה להסיר מעט מהערפל האופף את המושג ואת הדרך.

המון אנשים מחפשים בלחימה אגרסיביות, התקפיות, "מודעות" ועוד כהנה וכהנה.
אבל רק בודדים מבינים שאחד הכלים החיוניים ביותר בלחימה, ובעיקר בבודו-טאיג'וצו, הוא הרגישות.
הרגישות, שמאפשרת לנו לחוש את היריב, את האווירה ואת המקום, משויכת לתכונות ה-יין, ו-האגרסיביות והתוקפנות, המשוייכת לתכונות היאנג.
היין והיאנג הם שני החלקים המסמלים ויוצרים את השלם וההרמוניה בעולמנו ובחיינו (וכמובן שגם בקרב) על פי הפילוסופיה הסינית.
אבל העולם בו אנו חיים הנו עולם אגרסיבי, אלים, תוקפני ודורסני, עולם המעריך ומעריץ כוח ותוקפנות.
בעולם כזה, מי שמפגין רגש ורגישות נתפס כחלש ולכן כ-"קרבן קל".
כתוצאה, גם אנשים בעלי רגישות גבוהה עלולים להפוך לתוקפניים ואלימים, לעיתים אף יותר מאלו שהם תוקפניים ואלימים מטבעם.
הדרך הנכונה לחיים שלמים, טובים ובטוחים, היא דרך האמצע, "דרך האפס", לנקודה זו מכוון לדעתי האצומי כאשר הוא מדבר על "היות אפס".
מי שיצליח להיות ולחיות בנקודה זו יצליח  ביתר קלות לחיות בהרמוניה מלאה בעולמנו ואף להפוך אותו לעולם טוב יותר.

סליחה שלא נכנסתי כאן להיבטים הלחימתיים של הדרך, בעיקר משום שאני מאמין שאת הללו אי-אפשר להעביר דרך קריאה, אלא רק באמצעות לימוד מעשי אצל מורה איכותי המבין את רזי הדרך.

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן