לאן ערכי הספורט והלימוד נעלמו

שטחיות והתעסקות באפקט הwow במקום בערכי ספורט ולימוד.
אין דרך טובה יותר מלהגדיר את מה שקורה היום.
אם אתם קצרי רוח, סיימו פה, זה מייגע, מעצבן את חלקכם, אל תטריחו עצמכם להמשיך.

לפני עשרים, שלושים שנה

אנשים היו צריכים לחפש את המידע, לחפש מורים טובים,
לכתת רגליהם רחוק כדי למצוא מורה איכותי, לקחת את המידע שהמורה העביר,
מספרים שקראו (כן היום הספר היחיד שקוראים הוא הfacebook וגם פה רק שורה אחת),
ללעוס את המידע, לעכל אותו, לנתח אותו, לתרגל אותו ולהפוך את המידע לידע ואחר כך לכישורים.
תהליכים אלו מטבעם אורכים שנים ארוכות, דורשים סבלנות, הבשלה מנטלית ופיזית, דורשים שהחומר "ישקע" והתמונה תתבהר.
זה לא "כיף", אין את "אפקט הwow" באימונים, רוב האימונים מייגעים וחוזרים על עצמם.
הלימוד כמו כל לימוד הוא תהליך ועל התלמיד ללמוד להקפיד על תהליך נכון וכך התוצאה בוודאות טובה.
השאיפה תמיד לשלמות, לרצות להגיע לליטוש הידע, בדיוק כמו שמלטשים יהלומים.
היום לצערי, העולם מוצף במידע, יש אינפלציה באינפורמציה.
הרשת מלאה במידע, חלקו טוב, רובו זבל.
חומרים שפעם היה צריך לנסוע לצידו השני של העולם כדי לקרוא או לצפות ולשלם הון עתק עבורם, זמינים לכולם.
אבל למרות ההצפה, רוב האנשים כיום, לא קוראים, לא צופים ביותר משתי דקות ורובן זבל פרסומי.
חניכים מחפשים כל פעם שהאימון יעשה להם "ווואוווווווו" שדברים יקרו מהר, מה שפעם קראנו לו "מהיום למחר", אחר כך קראו לו "מעכשיו לעכשיו", היום רוצים הכל "מהרגע לרגע הזה".

המכבסה

כמה חניכים כיום מתמידים מעל לשנה וחצי באותו מקום, באותו מקצוע?
כמה נשארים תלמידים למשך שלוש שנים?
כמה נשארים למשך 5 שנים?
הסתכלו סביבכם ותגידו לבד.
אני קורא לזה: "לימוד בשיטת מכונת הכביסה" .
מים נכנסים, עושים שלוש עד 5 סיבובים, נשארים קצת, מים יוצאים וחוזר חלילה.
ככה קורה היום עם התלמידים, כיתה מחליפה במשך 3 שנים את עצמה מההתחלה ועד הסוף כמה פעמים.
כשתלמיד מגיע ומההתחלה הוא מחפש "גירויים חדשים" כשהוא מחפש לימוד בקצב הסמארטפון.
כשהמסר שהוא מקבל בבית מההורים ומהסביבה שערכי ההתמדה, שהרצינות, שהעקשנות לא ממש חשובים, שמה שחשוב זה שיהיה לו סבבה, שיהיה לו מעניין, זו התוצאה.

מי שחושב שאדם שטחי בתחום אחד יוכל להיות אדם יסודי בתחומים אחרים, הוא טועה ומטעה.
אדם יסודי, יהיה יסודי בכל תחומי החיים.
אדם חרוץ יהיה חרוץ בכל תחומי החיים.
אדם שלוקח דברים ברצינות, שלומד דברים לעומק, יהיה כזה בכל התחומים. כשתלמיד לא מוכן "להשתעמם" עם תרגיל אחד עד שהוא מגיע אתו לשלמות, הוא יהיה כזה בכל תחום בחיים.
כמורה אני רואה שמשנה לשנה מחפשים "לרגש" את הקהל כל פעם מחדש.
תן לילדים "ג'ימבורי לחימה", תן להם חגורות צבעוניות בתדירות יותר גבוהה.
תן להם עוד שיטות ביחד בפחות זמן אימון.
עשה להם חולצות צבעוניות, סווטשירטים צבעוניים, כפפות מיוחדות, תמונות, מחזיקי מפתחות, קליפים, הרשימה של ההמצאות אינסופית.
כמובן, רגש את ההורים שלהם, בייביסיטר לחימה, הרשימה גם פה אינסופית.
תן להם שיהיה להם כיף מהאימון הראשון, כל אימון וכל הזמן…
מה התוצאה?
ככל שהעיסוק בלנפח את הרגשת הכיף של החניכים, ככל שהעסק הופך ל"לחימה כפי יכולתך" סף הסבלנות עוד יורד, השטחיות רק מתגברת.

יעקב דסקלו

יעקב דסקלו

מאמן איגרוף קלאסי

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן