יומנו של מאמן: ויתורים לילדים

האהבה שלנו לילדים היא עצומה ומטורפת, יחד עם זאת אנו חוטאים בלעמוד על העקרונות שלנו, "לא רוצה להתווכח אתו" או "אין לי כוח לשיגעונות שלה" או "נמאס לי מהמלחמות אתו".
בואו אני אשבור לכם מיתוס,
כל ילד שוקל "לפרוש" מהחוג לפחות 4 או 5 פעמים מתחילת שנה עד סופה!
בין אם הוא רק חשב את זה בראש, בין אם הוא אמר לחבר שלו שהוא רוצה לבוא לחוג שלו או שפשוט "נמאס" לו.
במהלך שנותיי כמאמן, אני מקבל לעיתים "פרישות" של ילדים באמצע שנה.
הדבר המעציב הוא שאותם ילדים רוצים לוותר פעם אחת וההורים מרשים להם, בגלל חלק מאותן עקרונות שדיברתי עליהן בהתחלה.
אין אני יכול להתערב באופן החינוך שההורים מתווים לילד או הילדה בבית, אך אני מרשה לעצמי לציין בפניהם שערך ההתמדה הוא עצום בחיי הילד והוויתור אחרי פעם אחת שלא נראית לו, יכולה לעשות אפקט דומינו בחייו כנער וכמבוגר.
רוב הילדים ששוקלים לעזוב את החוג, נשארים.
אך זה מצריך הרבה תקשורת בין המאמן להורים במהלך כל השנה.
לא קל להורה, לקבל דעה של מאמן והצורך של המאמן להילחם עליו.
"תשאיר לי את זה, אני מכיר אותו וזה לא משנה מה תגיד לו. זה האופי שלו. אם הוא רוצה לעזוב, אני לא ימנע ממנו. תודה."
כשהורים אומרים "תשאיר את זה לי, אני מכיר אותו".
הרבה מזה נובע מאגו ומבטל את האפשרות של המאמן כמחנך לשנות משהו באופיו של אותו תלמיד.
הצורך שלא להיכנס "לעימות" עם הילד, שמה את האבא בקומפורט זון.
אין משהו שאני כמאמן מלמד את התלמידים יותר מלצאת מאזור הנוחות !
הנוחות גורם לנו להיות עצלנים ולא יצירתיים.
אני מעודד אותם להיות עם תזוזה ותמיד לרצות להיות גרסה יותר טובה של עצמם.
כל ילד שרוצה לעשות קרב עם החבר שלו אני מאפשר, אך מציין שכדי להתקדם ולתקן את הטעויות שלהם, הם יצטרכו גם לבחור תלמיד שיותר חזק וטוב מהם.
חשוב לציין בנאמר "תשאיר לי את זה …", לרוב מגיע אחרי ויתור ראשון של התלמיד.
אם דבר כזה היה נעשה אחרי כמה פעמים שאנו כמאמנים עושים הכול כדי לשנות את החלטת התלמיד.
משפט זה היה עומד שריר לגמרי ולא היה אתו שום בעיתיות.
כשההורה מסתכל על מה שהילד עושה כאקדמיה לאומנויות לחימה (ולא חוג) בו הוא לומד ערכים טובים וחינוך נכון תוך כדי למידה להגן על עצמו, אז אותו הורה ילחם שהילד שלו יישאר ולא יוותר כל כך מהר.
רוב הילדים מתקשרים אתנו ואומרים לנו מה מפריע להם ולמה הם רוצים לעזוב.
ככה שאנחנו יכולים לעזור לכל תלמיד בקושי שלו.
"אין לי חברים פה יותר, תמר הלכה לחוג כדורסל ובא לי חוג כדורסל"
"שרון מציק לי, לא כיף לי"
"אני רוצה יותר משחקים ואין"
"אני לא טוב בג'יו ג'יטסו. אני רק מפסיד"
"קשה לי באימון. האימון קשה"
אני מתאמן הרבה זמן ואני רוצה לעלות לקבוצה היותר גדולה"
"משעמם לי"
אך לעיתים, ישנם ילדים שלא הכי מתקשרים אתנו ופשוט אומרים שהם לא רוצים יותר.
כאן נכנס לתמונה המאמן, שיכול בשיחת עידוד והבהרה אחת לגרום לסיבה לצוף ולשנותה על ידי מניפולציה חינוכית.
ישנם הרבה דרכים להראות לילד דברים חדשים כדי שהוא יקבל מוטיבציה מחדש.
המניפולציה היא לא דבר שלילי בהכרח.
מניפולציה לצורך העברת מסרים של ערכים טובים וחינוך נכון היא מבורכת ולא משתמעת לשתי פנים.
אין פה מדובר במניפולציה חומרית (לדוגמא: להביא לו ארטיק) אלא במניפולציה מעשית (לדוגמא: להדגים עליו תרגיל מול כל הכיתה, לצורך העצמה ומוטיבציה).
הורה: "תקשיב אני רואה שנטע לא מצליחה כבר כמה זמן, לא נראה לי שמתאים לה החוג הזה. היא מתקשה ממש"
ואני כמאמן, שואל את ההורה: "נו, ומה רע בזה שהיא מתקשה כמה פעמים"?
הרבה הורים וגם תלמידים בוגרים, חייבים להבין שרוב הדברים לא ילכו חלק כל הזמן.
אין שלמות בכל דבר. אך עצם העשייה שהם לא מוותרים שמה אותם במקום הכי נעלה שיש.
אצל הבוגרים, זה מוריד את האגו ועוזר להם להתמודד עם עצמם.
ההכרה שאולי יש מישהו שהוא יותר טוב ממני וזה בסדר. השלמה עם התרגיל או עם ההפסד.
אני כאן כדי ללמוד, לקבל הפסד ולא להיות מתוסכל, אלא להמשיך ללמוד ולהתעמם מזה בחיי הפרטיים.
אצל ילד קטן או נוער, זה יותר ממקום של העצמה. "אני לא אוותר, משמע אני לוחם" (או חזק או גיבור).
אם ילד או ילדה, לא באים להוריהם ואומרים להם שקשה להם, זה מעולה.
מפני שרוב הסיכויים, שהם מתמודדים עם זה בעצמם באומץ וגבורה.
אומץ הוא מרכיב מאוד חשוב בהיותנו לוחמים וגם כלוקחי סיכונים" אצלנו הסיכון שהילד לוקח הוא מחושב.
לעולם לא ייווצר מצב שילד שמשקלו 30 קילו יעשה קרב מול 45 קילו (אלא אם כן הוא תחרותי או שהוא ביקש את אותו יריב).
לכן שגם אם הוא יפסיד בקרב, הוא ילמד מה זה כישלון ויתחזק ממנו בלי להיפצע.
אני רואה ושומע הרבה הורים מכניסים לראש של ילדיהם את המילים: "ראיתי שהתקשת בתרגיל" או שאומרים למאמן בנוכחות הילד, "אני מבקש ממך לא להשים את הילד שלי עם הילד האחר. הוא מתקשה מאוד".
מה שההורה עושה, הוא יוצר אצל אותו ילד או ילדה, את ערך השלילי של ה"אי מסוגלות" וזה גורם לאותו ילד, לפקפק ביכולתו הפיזית והקוגניטיבי להתמודד עם קשיים (ורוב הסיכויים שהוא ירצה לנשור מהחוג).
אם זה לא מגיע ממנו, יש לחסוך בתגובה שלילית ולתת תגובה חיובית.
"ראיתי שלא ויתרת, ככה אתה תצליח בעתיד. זה בסדר להפסיד. אני, אבא הפסדתי הרבה ואני עדיין מפסיד. אך אני גם מלא מנצח, כי אני לא מוותר. לפעמים אנחנו מנצחים ולפעמים מפסידים. תלמד מהטעות ואז אתה תשתפר. נכון המאמן ?!"
הוויתורים של היום, הם הוויתורים של המחר.

הבהרה

אני כותב מידע של חוויות אישיות/ מקצועיות וטיפים מתוקף סמכותי כמאמן אומנויות לחימה והגנה עצמית.
אין במאמרים אלו שום כוונה להעליב או להכעיס אף אחד מהקוראים. המילים נכתבות בקפידה וללא אגו או מורא כלפי אחד כזה או אחר. המאמרים יכתבו בלשון זכר מטעמי נוחות.
ליאב בן שלום

ליאב בן שלום

מאמן MMA & BJJ

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן