הפגישה שלי עם נחש מים בטאיוואן

אני מפחד מנחשי מים. הקטע המוזר הוא שעד גיל 25 בחיים שלי לא ראיתי נחש במים, ונחשים זו חיה שאני מאוד מאוד אוהב.
אבל משהו בעובדה שנחש יכול לשחות ממש מהר וטוב (ולרוב גם נחשי המים ארסיים ביותר), מפעיל בתוכי איזה אינסטיקט קדמון, פחד בלתי מוסבר, רק מלחשוב על זה יש לי צמרמורת.
בזמן שהותי ביפן, הייתי נוסע עם המורה שלי לכל מיני מקומות בתור מלווה. אחד מהם היה טאיוואן.
בגלל שהמלון בו לן היה יקר מדי בשבילי ובשביל הסמפאי שלי, דייסקה, גרנו בגסט-האוס בקרבת המלון.
באחד הימים, קיבלנו מהמורה פס ליום, וניצלנו את הזמן כדי להסתובב קצת ליד טאיפיי, באיזה מסלול קצר כדי לראות איזה מפל. בבוקר נפגשנו אני ודייסקה, אני במיטב המסורת חמוש בסנדלי שורש, מכנסים קצרים ו-4.5 ליטר מים.
דייסקה לעומת זאת בא עם מגפיים, מכנסיים ארוכים ובקבוק חצי ליטר.
לא ממש הבנתי למה הוא לא הצטייד עם מספיק מים ואיך לעזאזל הוא יוצא עם מגפיים בחום של טאיוואן.
ברכבת למסלול התברר שחוקי המשחק בטיולים במזרח אסיה הם שונים לגמרי. מים הם לא בדיוק עניין, אבל נחשים כן.
הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות כשאתה יוצא לטייל ביערות של טאיוואן זה להסתובב עם סנדלים כי המקום שורץ נחשים.
או בקיצור, כל המסלול מתנגן לי בלופ בתוך הראש "רק שלא יבוא נחש, רק שלא יבוא נחש רק שלא יבוא נחש". אני כל הזמן מסתכל לצדדים וחושש. סיוט.
אחרי כ-3 שעות של הליכה הגענו למפל המיועד, פשטנו בגדים וקפצנו למים.
אני מבסוט לגמרי שנמנעה ממני היתקלות לא נעימה עם איזה חבר זחלולי.
רבע שעה אחרי כן, שנייה עצרתי כדי לנוח, אבל המים היו עמוקים מדי בשביל להניח רגליים על הקרקעית. שלחתי יד כדי לאחוז בענף, ומי בחר לנמנם את מנוחת הצהריים שלו בדיוק עליו? כן כן, נחש. במים.
למזלי הוא היה מבוהל לא פחות ממני.
אז הוא קפץ, פגע לי בחזה כמו כדורסל מינאטורי ונאלח על קרש. וברח.
אני כמובן שחיתי החוצה, יותר כמו, ריחפתי על פני המים החוצה, והתלבשתי.
רק ברכבת הביתה האדרנלין התחיל להתפרק, עם הרעידות המפורסמות והכל.
היה משהו כמעט אירוני, מבחינתי, במפגש הזה עם הנחש.
כאילו, מרוב פחד הזמנתי אותו אליי ועליי, ועוד בסיטואציה הכי פחות מוגנת שהייתה לי בכל המסלול.
איך כל המחשבות שהשקעתי בלא להיפגש פשוט הצטברו והצטברו וכאילו הפקיד שאחראי על מפגשים רנדומליים,
לא ממש בדק את האיכות של המחשבות, אם הם פלוס או מינוס, פשוט ראה ערימה של מחשבות "נחש, נחש, נחש, נחש" ואמר, "אה נחש, סבבה, נשלח נחש".
אתמול הלכתי לנחל עם הבת שלי וראינו נחש קטן שוחה לו בין השיחים.
היה נחמד לראות שאני כבר הרבה פחות מפחד ממה שהייתי פעם. וגם נזכרתי במפגש ההוא עם הנחש הטאיווני וחשבתי על התקופה שאנחנו עוברים עכשיו.
אין לי ממש מסר מגובש על העניין, אבל איכשהו מרגיש לי שזה מתחבר.
איתמר זדוף

איתמר זדוף

בעלים של וואדוקאן דוג'ו

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן