החיפוש המשותף באייקידו

קיבלתי את התמונה שלפניכם לפני מספר שבועות מאחד החבר'ה בדוג'ו, שהגיע יום אחד לצלם קצת את האימון.
אני חייב לומר, שיש משהו בתמונה הזאת שאני מאוד מאוד אוהב.
יש בה משהו שמצליח להעביר בצורה טובה את האווירה שלנו בדוג'ו ואת האופן שבו מתנהלים האימונים השוטפים.

כל מי שיש לו מעט ניסיון באמנויות לחימה, עשוי לשים מהר מאוד לב, עד כמה מה שאתם רואים בתמונה הוא רצף טעויות אחד גדול.
אני לא מכיר שום מורה שהיה מעז להדגים דבר כזה לבאי הדוג'ו שלו.
אסון לאומי: העקב של הרגל באוויר! היציבה נוטה קדימה, מדי…!
משהו שם במבט ותנועת הצוואר לא לגמרי בהלימה עם מחשבת הגוף השלמה, ובכלל, לא מעט דברים שאפשר לדבר עליהם ולדון בהם עם סרגל ואולי איזה שוט קטן.

אבל, מצד שני, ולכן בחרתי להעלות אותה, למרות שלל הפדיחות, היא שאני חושב שהתמונה הזאת מעבירה בצורה מעולה את החוויה הכללית בדוג'ו.


חיפוש מתמיד

המורה שלי, שיממוטו שיהאן, נהג לצטט מחנך יפני דגול (ששכחתי כעת את שמו) שגרס, כי היחס בין מורה לבין הקבוצה אותה הוא מלמד – לא צריך להיות יחסי מורה שמעביר מידע מול תלמידים שפשוט מקבלים את מה שיש לו לתת.
אין כאן העברה של ידע ש"מונחת" מלמעלה למטה. מה כן?
זו הקבוצה בכללותה ש – ביחד (כולל המורה) – מצויה בחיפוש מתמיד.
מבחינה זו, תפקידו של המורה הוא אך ורק להצביע (עם האצבע המורה אולי), מהו הכיוון בו צועדים אנו היום ו"מחפשים".

אני זוכר היטב את החוויה באימונים הסדירים ביפן.
מעין הרגשה מתמדת שנכנסת אל מעבדה, כזו שמחפשים בה כולם, מחפשים וחוקרים ותרים אחר הסודות החבויים שבתוך האייקידו. כולם… ביחד.

כמובן שהיו כישלונות.
כמובן שהיו לא מעט ניסיונות של המורה שהופיעו פעם אחת ולא חזרו לאחר מכן לעולם.
אבל אף פעם, בכל 7 השנים שלי שם, האימונים והמורה גם יחד לא הפסיקו להפתיע ולחדש. כי כל הזמן היינו, כולנו, במצב צבירה תמידי של חיפוש.

מסר התמונה

מכאן, לדעתי לפחות, התמונה הזו מנציחה יותר מכל שני דברים:
את החיפוש המשותף של כולנו, שכולל את המדריך פלוס לא מעט טעויות.
למזלי, באי הדוג'ו נותנים ומאפשרים לי את המקום לנסות ולהתנסות ולתהות וכן גם לטעות.

לסיכום

האימון הספציפי הזה היה בחום הלח והדביק של יולי.
אני חושב שאפשר ממש לראות את סימני השאלה על המזרן בין טיפות הזיעה הרבוץ.
כמו שיר הייקו טוב, את הדבר השני אפשר לראות דרך מה שלא רואים בתמונה אלא דרך נקודת המבט של היושבים מאחורי הצלם… את ה"רעב" ואת האהבה לאמנות, ואת החשק והדחף להתאמן קשה, והרבה, כדי לצאת שוב ושוב אל מסע החיפוש והגילוי של האמנות, ועמה החיפוש והגילוי של העצמי.

קרדיט על התמונה לשי צרפתי.

איתמר זדוף

איתמר זדוף

בעלים של וואדוקאן דוג'ו

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן