אימונים מפריעים ללימודים

היו לי בעבר תלמידים שהם בגילאי בית ספר התיכון.
זה לא הרוב אבל לא פעם נתקלתי בזמנים שהם החסירו אימונים.
שאלתי למה לא הגעת ?
נאמר לי: לא למדתי טוב ואמא אמרה לי שכעונש אני לא אגיע לאימונים…
או שבא לי תלמיד ואומר לי שהוא צריך ללמוד למבחני בגרות ואין לו זמן להתאמן.

חברים, הרשו לי לומר לכם, אין תשובות יותר דביליות מאלה.
מי שחושב שהאימונים מפריעים לילד שלו ללימודים, אני מבטיח לו שהוא מדבר שטויות.
האימונים לא רק שלא מפריעים ללימודים, הם עוזרים לתלמיד לשחרר מתחים, לתת לדם לזרום נכון ולהביא חמצן למוח וכמובן באימונים (אם יש שם מורה רציני).
החניך רוכש עוד דברים חוץ מספורט וטכניקה, הוא רוכש "ערכים בריאים" הוא לומד להתמקד, לא לוותר, להלחם כדי להצליח, לתת כבוד לבני זוגו ולעצמו, להיות אדם סבלני וסובלני לאחר, לקבל אחרים, לכבד את המורה שלו.

אימונים לכיף

כשהורה שולח את הילד לאימונים וזה משהו שמוגדר כפעילות "כיף" ההורה דביל, התלמיד מפספס.
הערכים שאדם רוכש באימונים, אין להם תחליף, הדרך בה הוא לומד להתנהג, קבלת הגבולות והמסגרת אין לה תחליף.
המשמעת שהוא מקבל, את זה הוא לא יקבל בשום מקום אחר.
הרבה מהערכים האלה לצערי לא מונחלים לילדים ולנוער בימינו בבתיהם.
הגדרת המילה ערך: "הרצוי, הנשאף, לאורו נפעל".
תלמיד שיהיה גרוע וברדקיסט בבית הספר לא יסתדר באימונים, תלמיד שיהיה "נפוח מחשיבות עצמית" לא יסתדר באימונים, תלמיד שיהיה פזרן בבית הספר לא יסתדר באימונים.
אנשים כאלה אם מגיעים לאימונים, מתיישרים עם הקו של המורה והופכים לאנשים טובים יותר, ממושמעים יותר, אלימים פחות.

פעם המלכים שהיו אנשים שיכלו להרשות לעצמם חינוך טוב, דאגו שהנסיכים ילמדו שפות,
מדעים וכמובן אגרוף וסיף.
מה הם ידעו והבינו שהפך אותם תמיד ל"מורמים מעם" ?
לצערי כולם היום הולכים שבי אחרי האשליה, אחרי הכסות החיצונית, אנשים כמו דלעת נבובה.
יש לצערי התפרקות ערכית, ההורים והמבוגרים אשמים והנוער גדל על הפנים.
הורים מתבלבלים בין התפקיד שלהם כהורים לבין היותם "חברים של הילד" או ספונסרים.
כדי לפצות ילדים על אבדן ההורות האמתית "קונים שקט" נותנים לילדים "פיצוי" באמצעות אי התמודדות והתעמתות אתם.

לצערי כולם היום הולכים שבי אחרי האשליה, אחרי הכסות החיצונית, אנשים כמו דלעת נבובה.
יש לצערי התפרקות ערכית, ההורים והמבוגרים אשמים והנוער גדל על הפנים.
הורים מתבלבלים בין התפקיד שלהם כהורים לבין היותם "חברים של הילד" או ספונסרים.
כדי לפצות ילדים על אבדן ההורות האמתית "קונים שקט" נותנים לילדים "פיצוי" באמצעות אי התמודדות והתעמתות אתם.

הדור של היום

אני לא מנסה לתקן את העולם, לא צריך, אני מנסה לתקן רק את החצר הקטנה שלי.
אבל לצערי יש פה דור שלא קורא כלום, מחפש את "השורה התחתונה" הכל בשיטת מקדונלד'ס.
אנשים כאלה מוצאים את עצמם יום אחד כמו מחשב ללא בסיס נתונים, אין להם כל אפשרות לעשות השוואה או להסיק מסקנות בצורה אמתית ויום אחד אתה רואה אותם "מחפשים את האור" בהודו או "מצאו את האמת" במדרשות של כבוד הרב בריח שליט"א.
ילדים בגיל 13 מסתובבים ברחובות בשעות מאוחרות,
ילדות בגיל כזה לבושות עם בגדים שרב הגלוי על הנסתר.
שותים אלכוהול, משתכרים, מאבדים את הראש, דוקרים ומרביצים אחד לשני.
כשאתה בא להורים ואומר להם: "למה הילד בשעה כזו מסתובב ברחוב,
למה הילדה לבושה ככה" התשובה היא : "מה אתה רוצה שאני אלך נגד החברה" ?
כשאין כבוד למורה בבית ספר, כשהורים הולכים לצעוק על המורים בנוכחות התלמידים,
זו התפרקות ערכית. הנוער הזה הוא מי שמחר יהיה טייס, חובל, קצין חי"ר, לוחם, אפסנאי, טבח, טכנאי.
אין לנו במדינה "מגירת כוח אדם" סודית שאף אחד לא שמע עליה,
זה שהיום השתולל במועדון מחר ישתולל בצבא ולהפך.

לסיכום

ספורט, הוא חלק ממערכת חינוך. אין תחליף לזה, מורה טוב הוא לא רק מורה לאגרוף,
הוא מורה לחיים, הוא האוזן הקשבת של החניך, הוא המנחה שלו בהרבה מובנים ולא כי הוא מסיק את המסקנות במקומו, אלה כי הוא יכול לתת את ההנחיות ולהראות את הכיוון.
אגב זו הסיבה שאני לא קורא לתלמידים שלי "לקוחות" אני לא סופרמרקט, לא מרכז קניות,
אני רוצה להיות מורה, אני רוצה לתת לחניכים דברים שאני חושב שהם נכונים ומי שלא מתאים לו,
זה בסדר, יש עוד מקומות בהם הוא יהיה "לקוח שתמיד צודק"

יעקב דסקלו

יעקב דסקלו

מאמן איגרוף קלאסי

שתף את הכתבה ועזור בקידום הענף בארץ!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
הרשמה לניוזלטר של המגזיןעדכונים חמים מענף אומנויות הלחימה - במייל שבועי
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן